גזר דין בתיק ת"פ 60812-10-10

מבוא

1.         ביום 31.10.10 הוגש כתב אישום המייחס לנאשם עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 333 בצירוף סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: " חוק העונשין") וחבלה במזיד ברכב, עבירה לפי סעיף 413ה לחוק העונשין.

2.         על-פי הנטען בכתב האישום, ביום 8.10.10 בשעת לילה מאוחרת סמוך לחצות, בכפר שיבלי, התפתח עימות על רקע של מה בכך בין הנאשם ומספר צעירים שהיו עמו לבין המתלונן, ברכאת מוקטרן (להלן: " המתלונן");

            במהלך אותו עימות נעץ הנאשם סכין בבית החזה השמאלי האחורי של המתלונן אשר חדר לריאתו וגרם לנקב בחלל הריאה. בנוסף, ניקב הנאשם באמצעות הסכין צמיג של גלגל רכבו של המתלונן. בהמשך, הובהל המתלונן לבית-חולים העמק בעפולה שם אובחן כסובל מחזה אוויר וטופל על-ידי הכנסת נקז לריאה. המתלונן שוחרר מבית החולים ביום 13.10.10.

3.         בהתאם להסדר הטיעון מיום 16.2.11, הודה הנאשם והורשע בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום; מפאת גילו, הופנה הנאשם לשירות המבחן לצורך הגשת תסקיר בעניינו; הסדר הטיעון לא כלל הסכמה בעניין העונש.

תסקיר שירות המבחן

4.         מתסקיר שירות המבחן שהוגש ביום 12.6.11 עולה, כי הנאשם בן 20, רווק, חייל בשירות סדיר, בעל עבר נקי. הנאשם כפר בפני קצינת המבחן בעובדות כתב האישום ולדבריו, הוא אכן נכח במקום עת חזר מהבסיס ונקלע לתגרה שהחלה בטרם הגעתו למקום. לטענתו, בין משפחתו ובין משפחת המתלונן, קיים סכסוך מזה שנים רבות, כאשר הגשת התלונה נגדו בגין פגיעתו של המתלונן אינה אלא כאות נקמה מפני משפחתו. בעקבות האירוע נערך הסכם סולחה בין שני ראשי המשפחות.

            עם זאת, ציינה קצינת המבחן, כי הנאשם, שהינו צעיר בגילו, מציג יכולות תפקודיות גבוהות כשהוא מאופיין ביכולת תקשורת וביטוי טובה וההתרשמות הינה מהיעדרם של דפוסים עברייניים או אנטי סוציאליים מושרשים. הנאשם הביע בפני שירות המבחן את רצונו להמשיך ולתפקד במסגרת הצה"לית כחייל בגדוד הבדואי ומעוניין להימנע מעבריינות בעתיד בשל הבנתו חשיבות החוק והסדר.

            שירות המבחן המליץ בסופו של יום להטיל על הנאשם צו מבחן למשך 3 שנים, אשר ישלב בתוכו את שני ההיבטים הפיקוחי והטיפולי.

            במידה והנאשם ימשיך לתפקד כחייל בשירות קרבי, הקשר שלו עם שירות המבחן יהיה פיקוחי בלבד, תוך שאחת למספר חודשים יקבל שירות המבחן דיווח מטעם מפקדיו הישירים אודות תפקודו בצבא, וכן יפגשו עמו; ואילו במידה, והנאשם לא יחזור לתפקודו כלוחם וישרת במסגרת פתוחה, ייפלט משורות צה"ל או יסיים תפקידו, ממליץ שירות המבחן, כי ישולב בתוכנית טיפולית במסגרת שירותיו, אשר תיתן מענה לצרכיו בתחום גיבוש הזהות האישית והאינדיווידואלית וחיזוק היכולות האסרטיביות שלו. בנוסף, שירות המבחן ממליץ כי לצד צו המבחן יוטל על הנאשם פיצוי למתלונן.

הסכם סולחה (נ/1) והמלצות מטעם הצבא (נ/2 ו- נ/3)

5.         מטעם הנאשם הוגש הסכם סולחה (נ/1), ממנו עולה, בין היתר, כי ביום 19.10.10 נערכה סולחה בין הנאשם ובין המתלונן, בהשתתפות הוריהם, ראש המועצה המקומית בכפר שיבלי, שיח' סאלח שיבלי ומכובדים נוספים, בגדרה השלימו ויישרו את ההדורים ביניהם. יצוין, כי הנאשם והמתלונן הינם בני אותה משפחה מורחבת שמתגוררת בכפר. כמו כן סוכם, כי הצדדים יעשו כל שלאל ידיהם על מנת שאירוע כגון דא, לא יחזור בעתיד, וכי אין ולא יהיה לצד מן הצדדים טענות ו/או דרישות ממשנהו.

6.         שתי ההמלצות מטעם הצבא מעידות על הנאשם כחייל ממושמע, חיובי ורציני, אשר שולב לאחרונה בקורס חובשים קרביים, קורס איכותי אליו מתקבלים החיילים המשכילים והמצטיינים ביותר בגדוד. סרן יוסף סואעד, מפקדו של הנאשם, ציין במכתבו נ/2, כי הנאשם נמצא בהתקדמות משמעותית במערך הצבאי וראוי להיות קצין בעתיד. כמו כן, ציין, כי מהיכרותו עם הנאשם לא התרשם מאדם אלים שנוטה להסתבכויות אלא כחברותי ונעים הליכות והוסיף, כי חזרתו של הנאשם לפלוגה מבורכת בהחלט.

עדותה של גב' סמירה שיבלי - אמו של הנאשם

7.         אמו של הנאשם הביעה צער בשל תוצאותיו של האירוע נשוא כתב האישום. היא התייחסה לאווירה המתוחה השוררת בכפר, לא כל שכן, תחושת העוינות כלפיה בהיותה מוסלמית שאינה בת הכפר במקור; לגרסתה, היא וחמשת ילדיה סובלים מהשונות הזאת מבני הכפר בשל היותה "מוסלמית ולא בדואית", אך אין להם לאן ללכת. האם ביקשה להתחשב בכך שהיא גידלה והשקיעה בילדיה וכי הנאשם הינו בן למשפחה נורמטיבית.

טיעוני המאשימה לעונש

8.         לטענת ב"כ המאשימה, אף אם אין לחובת הנאשם הרשעות קודמות, עדיין הוא הודה והורשע במעשים חמורים מאד, שרמת הענישה הנוהגת בגינם מחייבת הטלת מאסר מאחורי סורג ובריח. נסיבותיו האישיות של הנאשם אינן חריגות ואף אם הן מחייבות הקלה מסוימת בעונש ולו מחמת גילו הצעיר והודאתו המידית בבית המשפט, עדיין ההקלה צריכה לקבל ביטוי באורך תקופת המאסר ולא בעצם הטלתו.

            באשר לתסקיר שירות המבחן, טוען ב"כ המאשימה, כי התסקיר מעורר תמיהות רבות וההמלצה שבו  אינה יכולה לעמוד, שכן הנאשם לא קיבל אחריות על מעשיו בפני קצין המבחן, ולא עולות מן התסקיר נסיבות חריגות שתצדקנה המלצה הפוטרת את הנאשם מכל עונש והעמדתו במבחן.

            ב"כ המאשימה עמד על חומרת מעשיו של הנאשם ועל התוצאה הקטלנית שעלולה היתה לסיים את האירוע ועל מדיניות הענישה המרתיעה המתחייבת בנסיבות העניין, לרבות המסר המוטעה לצעירים האחרים היה ויושת על הנאשם בסופו של יום רק צו מבחן.